דפוס חשיבה או מיינדסט (MINDSET) בהגדרה הוא שם כולל לקבוצת הנחות, שיטות או סממנים שהוטמעו עמוק אצל אדם או קבוצה, התבססו עד כדי כך שאותם אנשים מנועים מלהמשיך ולאמץ או לקבל גישות התנהגות, בחירות או כלים שונים (
ויקיפדיה )
לפי
מאמר של Psychology Today , לדפוסי החשיבה שלנו יש תפקיד חשוב באבולוציה של המין האנושי . מחקרים פסיכולוגים רבים בחנו את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות ומסיקים מסקנות לגבי עצמם והסביבה שלהם. המחקרים הראו בצורה עקבית שלמרות שאנחנו חושבים שאנחנו מקבלים החלטות שקולות והגיוניות, המציאות היא שאצל כולנו קיימות הטיות חשיבה רבות אשר פועלות בצורה אוטומטית.
ההטיות האלו הם דפוסי חשיבה שבמצבים מסוימים גורמים לנו לזכור, לתפוס ולהעריך אירועים בצורה שמנווטת את החשיבה שלנו ועוזרות לנו להגיע למסקנות שלא בהכרח נכונות ומדויקות.
לדוגמא, בתקופת האבן כשהיינו יוצאים ללקט פירות בטבע שהיה מלא בסכנות ואיומים, אם היינו מבחינים מרחוק בחיה שצועדת לעברנו, רחוקה מדי לזהות כך שלא יכולנו לדעת בוודאות אם היא טורפת או עלולה להזיק לנו, היינו פועלים על פי הכלל "עדיף להיזהר מאשר להצטער" ומתרחקים מהמקום. פעולה הגיונית סך הכל שגם אם טעינו בזיהוי, המחיר שנשלם עליה קטן יחסית. לעומת זאת, אם היינו נשארים לגלות באיזו חיה מדובר, יכול להיות שהיינו משלמים בחיים שלנו.
אנחנו מציירים נמרים ובורחים מהם
ומה קורה היום? אנחנו אולי רוצים להאמין שאנחנו חכמים יותר מהאדם הקדמון, בעיקר בעידן המידע והידע שנגיש כל כך, אבל המציאות היא שרובנו עדיין פועלים על אותן הטיות מנטליות הקיימות עוד מתקופת האבן. העולם שלנו אולי התקדם טכנולוגית אבל המוח שלנו, המבנים הנפשיים שלנו, מתקדמים בקצב אחר. החלק הקדמון במוח שלנו שאחראי על קבלת ההחלטות, לא ממש מחובר לעולם שבחוץ. הוא מקבל את המידע שלו על העולם בצורה של דימויים ומחשבות ומקטלג אותם לפי קטגוריות כלליות מאוד: אדם שאני צריך לטפל בו, אדם שאני צריך להיזהר ממנו, אדם שאני צריך להתרבות איתו וכן הלאה. זאת הסיבה שהרבה פעמים, "הסכנה" מתקיימת רק בראש שלנו ועדיין אנחנו פועלים בצורה של "עדיף להיזהר מאשר להצטער" כאילו היה מדובר בנמר רעב שצועד לקראת הארוחה הבאה שלו (אנחנו)
מוח קדמון וחרדה חברתית
בשביל להמחיש איך זה משפיע על ההתנהגות שלנו גם היום, ניקח לדוגמא סיטואציה חברתית שאתם בטוח מכירים: אתם יושבים עם חברים ומסביבכם מתנהל דיון. עולה לכם רעיון שממש בא לכם לשתף את הקבוצה ובאותו הזמן עולה בכם המחשבה שהרעיון הזה עלול להיות שגוי. בשלב הזה, המוח הקדמון שלכם שעדיין פועל לפי דפוסי חשיבה עתיקים, עלול לנקוט בהטיית חשיבה קטסטרופלית שאומרת שהטעות שלכם תוביל לאסון. אז אתם נמנעים ומעדיפים לשתוק במקום לקחת את הסיכון. אז למרות שהאיום לא ממשי, אתם חווים תחושות דומות שעולות בסכנת חיים ממשית (כן זה עד כדי כך קיצוני) אז אתם כביכול בוחרים להגן על עצמכם, אבל בפועל נמנעתם מלקחת חלק בדיון, עלה בכם מתח שמתבטא בגוף ואתם מרגישים רע עם עצמכם ששוב נמנעתם מלבטא את עצמכם. מכאן הדרך ליצירת חרדה חברתית קצרה מאוד.
איך נדע שפועל עלינו דפוס מחשבה?
אז איך נדע שפועלים עלינו אותם תהליכים מנטליים? הנה כמה מהמשותפים לכולנו:
1. הכל או כלום
– יש רק שני תרחישים אפשריים בעולם: הטוב ביותר או הגרוע ביותר. מה שאומר שאם התרחיש החיובי לא התקיים, זה מחייב את ההופעה של התרחיש השלילי. צורת חשיבה כזאת מצמצמת את המגוון של האפשרויות בחיים שלנו ומשאירה אותנו עם עולם "שחור ולבן" מה שפוגע ביכולת שלנו להתמודד.
2. הכללה מוגזמת
– בטוח תפסתם את עצמכם מסיקים מסקנה מאירוע שלילי בודד ומניחים עכשיו איך יראו כל התרחישים העתידיים. דפוס חשיבה של הכללה מוגזמת גם יעזור לנו להוכיח את הטענה שלו כי נהייה עיוורים לתוצאות חיוביות בעתיד רק בשביל להבטיח את הטענה שלנו, ככה הדפוס ימשיך ויתבסס אצלנו.
3. חשיבה רגשית
– אולי קראתם לזה אינטואיציה או תחושת בטן אבל חשיבה רגשית היא בעצם הדרך בה אנחנו מפרשים רגשות ותחושות ומייחסים להם אמת מוחלטת לגבי העומד לבוא. קחו לדוגמא אדם לפני פגישה חשובה מאוד, הוא מרגיש מתח שמתבטא בבטן ובגרון ומסיק שהוא פשוט לא מוכן לפגישה, למרות השעות הרבות שהשקיע במצגת ולמרות שהוא מקצוען בתחומו, הפרשנות שלו חזקה ממנו מה שמחזק את האמונה שלו באותו הרגע שהוא פשוט לא מוכן לפגישה.
4. הצמדת תוויות
– עוד צורה של הכללת יתר. כל טעות קטנה מתפרשת כהוכחה לתכונה או אירוע חיים מתמשך ושלילי. הצמדת תוויות פוגעת בהערכה העצמית שלנו וביכולת להתמודד. אם לדוגמא ציון נמוך במבחן מוביל למחשבות כמו "אני כישלון וטיפש" לאורך זמן הביטחון העצמי שלי יפגע, המוטיבציה תרד והנבואה תגשים את עצמה גם במבחנים הבאים.
מה עושים עם זה?
"ניתן לאמן את התודעה" אומרים הבודהיסטים. כנראה שזה לא המצאה של האדם המודרני. התמודדות עם המיינד, הנפש שלנו מאז ומתמיד דרשה מאיתנו למצוא דרכים 'להתגבר' עליה. היצר הרע, האגו, המיינד, לא משנה איך נקרא לזה, זה קיים בנו ומכתיב את הבחירות והרגשות שלנו.
שיטת העבודה של
ביירון קייטי
מאפשרת לנו מרחב התבוננות לא שיפוטית על מה שקורה לנו. כמו במיינדפולנס (התבוננות ללא שיפוט) או במדיטציה, ניתנת לנו האפשרות להתרחק לרגע מהסיפור המאיים שלנו וליצור הרגלי חשיבה או דפוסי חשיבה חדשים ויעילים יותר. דרך הסיפור שלנו על המציאות, בעזרת תהליך העבודה, נוכל
לחקור
את הדפוסים שלנו, להאיר מקומות חשוכים שמפעילים אותנו וליצור חשיבה בריאה יותר על
המציאות.
דרכים נוספות יעילות לא פחות להתמודדות: מדיטציה, הליכה מודעת, טיול בחוץ, כתיבה חופשית (שלושה דפים של כתיבה שוטפת ללא עצירה), ניהול סדר יום קבוע, רישום של שלושה דברים חיוביים כל יום.
