איך העבודה עובדת: מפת המציאות

 למה אנחנו רואים את המציאות כמו שאנחנו רואים אותה

היכולת שלנו לדמיין את העתיד היא כל כך טובה, שאנחנו מאמינים שמה שאנחנו רואים בעתיד הוא אמיתי. אבל איפה העתיד? איפה הוא נמצא? במיינד שלנו, בצורה של מחשבות. לפי מאמר של אוניברסיטת ברימינגהם, הוא קיים רק כתמונות מהעולם הפנימי שלי והדמיות שמבוססות במפת המציאות שלנו. אתם יכולים לחשוב לדוגמה שאתם הולכים לסרט היום. קניתם את הכרטיסים והכל מוכן. לפני שאתם יוצאים מהבית אתם מקבלים טלפון מחבר שזקוק לעזרה ואתם מבלים את הערב אחרת לגמרי ממה שדמיינתם. הייתם בטוחים שאתם יודעים איך יראה הערב שלכם, העתיד שלכם, אבל זו רק סימולציה במיינד. אז מה שקיים עכשיו, הוא בעצם העתיד שלנו, כל רגע מחדש. קצת יותר קשה לקבל את התפיסה הזו לגבי העבר אבל בכל זאת, איפה הוא עכשיו? איפה מה שעשיתם אתמול? הדבר היחידי שקיים בעבר הוא הזכרון שלי מהעבר.

המוח הוא כמו מכשיר הקלטה שמאחסן את כל המידע הסנסורי והוא זוכר לנגן מחדש את אותם דברים שנקלטו בחושים. אנחנו מניחים שאם המשקפיים שלנו על השולחן, זה כי הנחנו אותם שם כשנכנסנו הביתה, זה ברור שהאור בחדר דולק כי הדלקתי אותו לפני כמה דקות וכן הלאה. כך המוח עובד וזה חלק מהתבניות שהמוח בונה בשביל לחסוך במשאבים בלי צורך לעבד סיטואציות דומות מחדש שוב ושוב. אבל,הזכרון שלנו לא מאוחסן בצורה מושלמת ממתין לשליפה, הוא נבנה כל פעם מחדש שאנחנו מנסים לשלוף אותו באותו הרגע, לכן יש פערים בזכרון שלנו שאותם אנחנו "משלימים" בעזרת הדמיון שלנו.

בניסוי שנערך באוניבריסטת וושינגטון, קבוצה של אנשים בוגרים, נחשפו לתמונה מפוברקת שלהם בתור ילדים בכדור פורח. חצי מהם אמרו שהם זוכרים את האירוע ותיארו אותו בפרטים כפי שהם "דמיינו" שהם זכרו אותו. היום, כבר מספיק מחקרים מצביעים על כך שאין ספק שזו הצורה שהמוח עובד. הזכרונות שלנו לא יושבים בתור מידע מושלם בארכיון, הם ניבנים, אנחנו יוצרים אותם כל פעם מחדש כשאנחנו נזכרים במשהו. המצב הנפשי והסיטואציה שאנחנו נמצאים כשאנחנו "טוענים" את הזכרון, הוא מרכיב מהותי בתגובה שלנו באותו כאן ועכשיו.

איך העבודה עובדת? מפת המציאות שלכם

לכל אחד מאיתנו יש רקע שונה, נסיון חיים שונה ולכן זה רק הגיוני להבין שמפת המציאות שלנו, התפיסה שלנו את המציאות, גם שונה. דמיינו איש נדל"ן, חקלאי וגיאולוג מביטים בשטח אדמה. החקלאי רואה פיסת אדמה מעולה לגידול חיטה, הנדל"ניסט רואה מיקום מעולה לבניית בית פרטי עם נוף משגע בעוד שהגיאולוג רואה שטח מעניין למחקר. הם מסתכלים על אותו הדבר אך הם לא רואים את אותו הדבר, מפת המציאות של כל אחד מהם שונה. כל אחד רואה את המציאות מתוך הידע ונסיון החיים שלו. היכולת הזו, לראות את המציאות דרך מפת המציאות של כל אחד מאיתנו, היא חלק ממרכיבי המפתח בהצלחה שלנו בתור המין האנושי אך היא גם בעוכרנו.

מקור אבולוציוני

מחקר שנערך באוניברסיטת לואיזיאנה לחקר מדעי הבריאות מוכיח שתהליך אבלוציוני מוצלח דורש אדפטציה. האורגניזם שהצליח לפתח מנגוני אדפטציה טובים יותר, הוא זה שישרוד ויתפתח בהתאם לסביבה שבה הוא מתקיים. בעולם החי, האינסטינקטים שמועברים בתורשה בכל חיה, תואמים את הסביבה שבה היא מתקיימת ובעזרתם היא יכולה לשרוד ולהתקיים. תהליך העיור הוא דוגמה טובה: כשדוחקים את הטבע והחי לאזורים אחרים בהם האינסטיקטים שלהם לא תואמים את הסביבה, הם לא שורדים. ומה אצלנו? אצלנו התפתח מנגנון אדפטיבי משוכלל כדי להתגבר על המכשולים האלה. מערכת העצבים שלנו בנויה ללמידה ושינוי בהתאם לסביבה ולנסיבות. היכולת שלנו לחשוב וללמוד מהסביבה שלנו אפשרה לנו לפתח התנהגויות מורכבות וייחודיות ואת היכולת להעביר וללמד את הידע שצברנו הלאה לדור הבא בצורה מהירה יותר. אנחנו מסוגלים להפנים את האמונות שגדלנו עליהם ולהסתגל למציאות סביבנו. זו המתנה הגדולה ביותר שלנו אך גם מקור כל הבעיות שלנו. לעיתים אנחנו מפנימים ומסתגלים לאמונות שלא משרתות אותנו ביום יום וחווים קושי לשנות אותן ולהתאים אותן למציאות עצמה. המערכת שלנו היא מערכת פתוחה, לכן היא "פרוצה" לשינויים והדרך שאנחנו תופסים את העולם מושתתת על מפת המציאות שלנו כאן ועכשיו. מפת המציאות אוצרת את ההבנה המוחלטת שלנו את העולם והיא הבסיס להבנתו בכל סיטואציה בחיים. זו הסיבה שמפת המציאות שלנו היא מקור כל הבעיות שלנו. המציאות עצמה היא אף פעם לא הבעיה אלא התפיסה שלנו את המציאות באותו הרגע.

מי צודק? איפה האמת?

קחו לדוגמה זוג אוהבים שרק עכשיו נפרדו. שניהם יושבים עם חבר או חברה טובים ומספרים למה הם נפרדו. היא אומרת לחברה שלה שהם נפרדו בגלל שלא היה לו כבוד כלפיה. כל פעם שהם התווכחו הוא הרים את הקול שלו ודיבר בצורה לא מכבדת ולכן היא לא הייתה מוכנה להישאר עם אדם שלא מכבד אותה. הוא, יושב עם חבר שלו ומספר לו שהם נפרדו כי כל פעם שהם התווכחו היא נהייתה שקטה וסגורה וזו התנהגות לא מכבדת מאחר והיא לא התייחסה לתסכול שלו. מי מהם צודק? התגובה שלהם לסיטואציה מאוד תלויה בדרך שהם תופסים את המושג "כבוד". התשובה יכולה להשתנות בהתאם למפת המציאות של כל אחד מהם ולכן אין תשובה נכונה. הבעיה מתחילה כשהתפיסה שלנו את המושג "כבוד" לא מתיישבת עם מה שקורה עכשיו במציאות. במילים אחרות, האמונה במה זה כבוד היא בעצם הויכוח באותו הרגע.

אמונה מדבקת

בעבר האמינו שכדור הארץ שטוח, האמינו שהשמש במרכז היקום וכן הלאה. האמונות שלנו על העולם, מעצבות וקובעות את הדרך שבה נבין ונתפוס את המציאות. העניין הוא שאין לנו יכולת לראות את מפת המציאות שלנו מאחר והיא העדשה שדרכה אנחנו רואים וחווים את העולם עצמו. מעבר להשפעות חיצוניות כמו אקלים, שפה ותרבות, האמונות שלנו מושפעות ומחוזקות מעצמם. בכל פעם שאנחנו מבחינים בסיטואציה שנותנת הוכחה למה שאנחנו מאמינים בו, כך האמונה שלנו מעמיקה ומתחזקת. לדוגמה, לקראת ראיון עבודה, חיפשתי מידע על המעסיק ובדקתי מי מהחברים הקרובים שלי מכיר מישהו שמכיר או יכול לתת לי מושג לפני הראיון עצמו. לבסוף קיבלתי מידע מחברה של חברה שעבדה תחת אותו מעסיק ושיבחה אותו ללא הפסקה. בהרגשה טובה, הלכתי לראיון ופגשתי את המעסיק בזמן שאני יודע שסך הכל נחמד לעבוד תחתיו. באותה סיטואציה, אם המידע שקיבלתי על אותו מעסיק יהיה בסגנון של "אל תתקרב לשם בכלל, הוא עצבני וחסר סבלנות" התפיסה שלי תהיה שונה לחלוטין. בזמן הראיון אני אתחיל לפרש כל מילה ותזוזה שלו כ"חוסר סבלנות" או "עצבנות" וסביר להניח שהמתח שיווצר בתוכי ישפיע גם על הדרך שבה אתבטא בראיון עצמו. על פניו, הסיטוציה זהה: ראיון עבודה ושיחה עם המעסיק. אבל החוייה שלי בכל סיטואציה שונה לגמרי וכל זה כי התבססתי על "אמונה" או מידע שקיבלתי, למדתי והשוותי באותו הרגע, שאישרו לי את מה שהאמנתי כבר קודם לפני הראיון. ההתנהגות של המעסיק נשארת זהה, אני זה שמפרש ומפענח את ההתנהגות שלו על בסיס המידע שקיבלתי. אחרי הראיון אני אספר לאותו חבר שהוא צדק והוא באמת חסר סובלנות ועצבני ועכשיו אנחנו שני אנשים שמאמינים באותו הדבר ומחזקים אחד את השני באותה אמונה.

איפה הפוקוס שלנו?

כך זה לגבי כל דבר שאנחנו מקדישים לו את תשומת הלב שלנו: אם אנחנו מאמינים שיש יותר מדי נהגים גרועים על הכביש (לא בהכרח אמונה שגויה) נראה בכל מקום הוכחות לכך, נהיה מודעים יותר לחדשות על תאונות דרכים, נשים יותר לב לנהגים כאלה בכביש ונחזק את האמונה שלנו "יש יותר מדי נהגים גרועים על הכביש" המנגנונים שעובדים פה הם לא טעות של הטבע, להפך הם המתנה הכי גדולה שלנו בתור המין האנושי. מצד אחד אנחנו בנויים לאדפטציה יותר מכל מין על הפלנטה ומצד שני, המנגנון הזה של חיזוק האמונות שלנו חוסך למוח שלנו את הצורך בלארגן מחדש את כל ההבנה שלנו על המציאות כל פעם שהעולם מתנהג אחרת ממה שאנחנו מצפים.

לקחת צעד מחוץ למפה

אז אחרי כל זה, הבנו את אחד המנגנונים במוח האנושי שלנו, ראינו שיש פה עבודת אבולוציה משובחת שניתן לזקוף לזכותה את ההתקדמות שלנו בתור בני אדם. אך מה קורה כשהמערכת המופלאה הזו לא עובדת לטובתנו? כשהיום שלנו מלא במתח וחרדה מפני תרחישיים עתידיים או חרטות על דברים שקרו בעבר? אנחנו צריכים למצוא דרך לקחת צעד קטן החוצה ולהשקיף על המפה שלנו רק כדי להבין את הפעולות האוטומטיות שלנו באותו רגע. מדיטציה היא אחת מיני הדרכים לעשות את זה. היכולת להשקיט את המערכת ולאמן אותה לריכוז, קשב ורוגע, עושות שינוי ניכר תוך 11 שעות מדיטציה במצטבר. שיטת העבודה היא גם דרך מעולה לעשות את זה. היכולת להתבונן בעצמך מגיב מתוך סיטואציה בחיים, היא אחת הדרכים לקחת את הצעד הקטן הזה אל מחוץ לעצמנו. ההתבוננות הערה בסיטואציה תוך כדי חקירה, היא מדיטציה, התבוננות שמחברת בין החלקים השונים במוח ותורמת לשינוי מהותי בדפוסים שהתקבענו עליהם (מתוך רצון אבולציוני טוב) ושכבר לא משרתות אותנו או יותר גרוע, מזיקות לנו.