למה שיטת העבודה לא עובדת לי?

7 טעויות נפוצות בתרגול של The Work (שיטת העבודה)

לא מעט יצא לי לשמוע קולות של פקפוק ותהייה לגבי השיטה: זה לא יעבוד עלי, זה פשטני מדי איך זה כבר יכול לעזור לי, זה לא ישנה את המציאות אז מה הטעם ועוד כל מיני קולות לפני ואחרי התהליך. אני שומע את זה בעיקר בקבוצות תרגול שאני מארח מאנשים שהתנסו בעבר עם השיטה דרך הספר של קייטי , אבל לא הצליחו להחזיק את התרגול באופן קבוע, כזה שיאפשר תהליך עמוק יותר.

אז האם השיטה עובדת? התשובה לשאלה הזו מגובה במספר מחקרים לאחרונה על אוכלסיות שונות כמו: קהילת המגמגמים, ניצולות סרטן ומורים. בכל המחקרים, נצפה שיפור בכל המדדים של הניבדקים והתוצאות היו חד משמעיות, זה עובד. איך זה עובד? מה בדיוק עובד? לזה יש המון פרשנויות והסברים אך הדרך הטובה ביותר לדעת בוודאות, היא לחקור בעצמך.

7 טעויות נפוצות בתרגול שגורמות לכם לחשוב שהוא לא עובד

מחשבה כללית ללא מקום וזמן

בחירת המחשבה לחקירה היא השלב ראשוני וחשוב מאוד בתהליך. ההנחייה היא לבחור סיטואציה ספציפית ככל הניתן עם מקום וזמן מוגדרים. כשאנחנו בוחרים סיטואציה כללית מדי, אנחנו מאבדים את העוגן שלנו והתשובות שלנו עלולות לקבל פרשנות מכל מיני סיטואציות כלליות בחיים. העבודה היא תרגול מנטלי בהתבוננות ברגע אחד בזמן ולכן תמיד נבחר לעבוד מתוך סיטואציה ספציפית, כזו שאפשר לזכור את הזמן והמקום, האנשים, מה לבשנו, איך הרגשנו באותו הרגע בדיוק, ורק משם לענות על השאלות ולעבור את התהליך תוך כדי חזרה לאותה סיטוציה ספציפית.

חקירה בעל פה

אחת הטעויות או אי ההבנות לגבי השיטה היא שאפשר לתרגל אותה פשוט בראש. לחשוב על המשפט ולשאול את עצמנו את השאלות. ניסיתם לעצור מחשבה פעם רק בעזרת עוד מחשבה? זה אבוד, אין טעם לנסות בכלל. מחשבות באות והולכות מעצמן וככל שתנסו לשלוט בהן בעזרת החשיבה, תמצאו את עצמכם בלופ של מחשבות על המחשבות שייתכן ואין לו סוף. בדיוק בשביל זה אנחנו מקפידים לעבוד בכתיבה. שיטת העבודה היא מדיטציה בכתיבה, היא הזמנה לשבת בדממה עם המחשבות שלנו כשהן מול העיניים שלנו, על הדף, לא יכולות לברוח יותר או להתחלף במחשבות דומות. אז השתמשו בדף ושפטת את רעך או דף לחקירה של מחשבה אחת ועקבו אחרי ההנחיות בפשטות.

חקירה על עצמי

הרבה מאופשרים להוטים להגיע למקור, לרפא את הכאב מהשורש ולגעת ישירות במה שמפריע להם בעצמם.

אני מברך אותם על זה אך עם אזהרת מסע: האגו לא אוהב שחוקרים אותו ומערערים על קיומו. חקירה עצמית היא דבר מבורך אין ספק, ההיזדמנות לשבת עם תכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו, מחשבות שלא מקדמות אותנו על עצמנו, יכולה להיות פתח לריפוי עמוק ויסודי. כשחדשים לשיטה לעומת זאת, חקירה עצמית יכולה להוביל להיתנגדות פנימית שתחבל לנו בחקירה. פתאום נמצא שאנחנו אומרים לעצמנו שזה בעצם לא ככה, כבר הבנתי את המסר אין צורך להמשיך, או להידרדר להלקאה עצמית ופגיעה במוטיבציה. אז היו מספיק עירנים לדעת כשזה קורה תוך כדי התהליך ונסו לחקור משהו "רחוק" יותר מעצמכם. נסו לחפש אדם שאתם מזהים אצלו את התכונה הלא רצויה שהתכוונתם לחקור על עצמכם ותעשו את העבודה עליו. אנשים בחיינו הם שערים קטנים למודעות גדולה, הישתמשו בהם, בסוף תגלו שהם בכלל לא צד בסיפור שלכם ובעצם חקרתם את עצמכם כל הזמן הזה. אם בכל זאת אתם חוקרים הרפתקנים ונחושים לחקור את עצמכם בגוף ראשון, היעזרו במאפשר מיומן שיעזור לכם להחזיק את המרחב הזה ויכוון אתכם חזרה כשהאגו מרים את ראשו.

מדלגים לשלב ההיפוכים

יכול להיות שאתם באמצע תהליך של דף ושפטת את רעך והגעתם כבר למחשבה השלישית, יכול להיות שהתנסתם עם השיטה בעבר ואתם רק רוצים לפתור איזה קונפליקט. אתם מוצאים את עצמכם כותבים את מחשבה, מתחילים את התהליך ורואים כל כך בברור את ההיפוך כבר, עוד לפני שעברתם את כל השאלות. אני מאוד אוהב את ההיפוכים, יש להם את היכולת להפיל אסימון בצורה בלתי רגילה, אבל גיליתי שזה חייב להיות מגובה בתהליך מלא של ארבעת השאלות אחרת אין באמת תהליך אלא רק תובנה נחמדה שנשמעת נכון. אם אתם מוצאים את עצמכם מדלגים ישר להיפוכים, דעו שהתהליך עוד לפניכם וכל התובנות שבעולם שיביאו איתם ההיפוכים, לא ישתוו לתהליך שלם בו שאלתם את עצמכם את ארבעת השאלות ואפשרתם לתודעה שלכם להיפתח לאמת.

חוסר ריכוז

הבאתם את עצמכם לחקור, פיניתם זמן, אזרתם אומץ והתיישבתם לחקור. תוך כדי התהליך יכול להיות שאתם חשים בדחק לסיים כבר, להגיע למסקנות, לחוות תהליך, להתעורר! אחד הדברים הראשונים שלמדתי על העבודה היא שהיא מפסיקה לעבוד ברגע דוחקים בה או מצפים ממנה. הכוח של החקירה עצמו טמון בתשובות שלכם. היכולת לשבת עם המחשבות שלכם ולשאול את השאלות היא מיומנות נרכשת, ממש כמו לרכב על אופניים. זה דורש תרגול ואורך רוח אך יחד עם זאת, ככל שתדחקו בעצמכם יותר, כך תתרחקו מהעבודה וממה שיש לה להציע. העבודה במהות שלה היא פיוח מיומנות של התבוננות, חידוד תחושת הצופה וניתוק ההזדהות עם החשיבה באותו הרגע. אם אתם מרגישים קושי, דוחק, לחץ וחוסר ריכוז, תנו לעצמכם זמן, אל תדחקו בתהליך, זה לא עובד. היו רכים עם עצמכם תוך כדי והרשו לעצמכם להתרחק לרגע לפני שזה הופך לתסכול. דף העבודה יחכה לכם גם מחר.

מלאים בציפיות

בדומה מה שכתבתי קודם: כשמצפים מהעבודה לעבוד, היא מספיקה לעבוד. העבודה היא לא כלי קסום שפשוט עובד מעצמו, הכוח של שיטת העבודה נמצא בתשובות שלכם לשאלות מתוך נוכחות והתבוננות בכאן ועכשיו. כשאנחנו שמים ציפיות על התהליך אנחנו בעצם בחשיבה על העתיד, על איך נרגיש ברגע שהחקירה תסתיים. זו בדיוק החוויה ההפוכה ששיטת העבודה באה להעביר. הרשו לעצמכם להתבונן גם בזה, גם בציפיות שלכם על התהליך כחלק מהתהיך אבל חשוב לזכור, כגודל הציפייה גודל האכזבה. היו רכים בתהליך בלי ציפייה לתמורה או שינוי, ביטחו בתהליך.

העמקה בשאלות

יש נטייה לדלג על השאלות הראשונות בחקירה: האם זאת האמת, האם אתה יכול לדעת בוודאות שזו האמת. אני רואה את זה בהמון מקרים שהמאופשר מודע לכך שהחשיבה שלו באותו הרגע היא האמת ואין מה להתעכב על השאלות הראשונות. שתי השאלות הראשונות, פשוטות ככל שיהיו, טומנות בחובן את תחילתו של התהליך. כשאנחנו נותנים לעצמנו את הזמן, נותנים לתשובות לעלות מתוכנו תוך כדי התבוננות בסיטואציה, אנחנו בעצם מאפשרים לתהליך לקרות. השאלה: האם אתה יכול לדעת בוודאות שזו האמת, נותנת לנו הזדמנות לעצור רגע ולשאול את עצמנו בשיא הכנות: האם יש משהו שאני יכול לדעת באמת בוודאות? קחו את הזמן עם השאלות האלו ובטחו שהתשובה שעלתה (כן או לא) היא התשובה שאתם הולכים איתה. אפשרו לעצמכם לשבת עם השאלות הראשונות ולתת לתשובות להציג את עצמן תוך כדי התבוננות בסיטואציה שאותה אתם חוקרים.

שתפו אותי, מה אתם מרגישים שלא עובד לכם בעבודה?