אני צריך להתאמן יותר, האם זאת האמת?

דימוי הגוף דרך שיטת העבודה (The Work) של ביירון קייטי

כל נושא דימוי הגוף, משקל וניראות באופן כללי הוא נושא שמטריד אותי רוב חיי הבוגרים. עם גיל ההתבגרות, התינוק הבלונדיני והיפה שכולם אהבו, התחיל להשתנות ולהפוך לאט לאט לגבר. התהליך בשבילי היה מתסכל. עסוק בהשוואות ובתזכורות שלא פוסקות מהסביבה על איזה ילד יפה הייתי, פיתחתי תדמית לא חיובית כל כך כלפי עצמי ואיך שאני נראה (בעיקר כמה אני שוקל) היום, אני שלם יותר עם עצמי אבל מוצא את עצמי מוטרד מעניין המשקל. את המחשבות על המשקל שלי העלתי מספר פעמים על דף עבודה לטובת חקירה אך יש עוד עבודה

מראה שחורה

אתמול, עברתי ברחוב ליד מראה גדולה שמישהו השאיר ליד הפחים. נעמדתי לרגע ובחנתי את עצמי. המחשבות שעלו לי היו קשות! "אני צריך להתאמן יותר" "אני מלא מדי" ועוד כמה הברקות. ראיתי שאני באותו סיפור מוכר על דימוי הגוף והשוואות אינסוף. אני מוכרח לציין שבאותו היום לבשתי ג'ינס שדי לחץ והזכיר לי כל פעם שיש לאן לרדת 😮

כשהבחנתי שהנושא עוד מטריד אותי, התחלתי למלא דף שיפוט על עצמי. אשתף פה את החקירה על המשפט הראשון מתוך הדף. הפעם בחרתי להוסיף תת שאלה לשאלה השלישית: מה הרווח שלי להמשיך להאמין במחשבה. התשובות יצאו ממש מעניינות!

דרך אגב, זוהי חקירה עצמית. נהוג ונכון לעשות חקירה על אדם אחר שתיתן לנו את התובנות על עצמנו. חקירה עצמית יכולה להיות קרובה מדי לאגו והוא לא אוהב את זה. למתרגלים מתחילים ההמלצה היא לעבוד עם דף העבודה ושפטת את רעך ולשפוט סיטואציה על אדם אחר. זיכרו שאותו אדם שאתם שופטים הוא רק שער לתובנות על עצמכם :)

חקירה

המחשבה :אני מאוכזב מעצמי כי אני לא מתאמן מספיק

האם זאת האמת?
כן

האם אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת, אני לא מתאמן מספיק?
לא

איך אני מגיב, מה קורה לי כשאני מאמין למחשבה שאני לא מתאמן מספיק?
אני מאוכזב מעצמי, לחוץ. מרגיש את הגוף יתר על המידה. נהיה מודע לכל חלק בגוף שלדעתי מלא מדי או שמן. חושב על איך רואים אותי אנשים אחרים, מה הם חושבים ואם הם קולטים את עודף המשקל שלי או את העובדה שאני לא עושה מספיק בנידון.
מריץ בראש מחשבות על מה אני צריך לעשות בשביל לתקן את המצב: להתאמו יותר, אולי לרוץ, ללכת יותר ליוגה וכן הלאה.
עסוק בעתיד, במה עלי לעשות בעתיד בשביל להרגיש יותר טוב. לא נינוח עם עצמי, מכווץ ולחוץ באזור הבטן

-מה הרווח שלי, מה יוצא לי מלהמשיך להאמין במחשבה הזו?
תחושה פנימית של עשייה כלשהי. כשאני מאמין במחשבה הזו, אני מלחיץ את עצמי לעשות משהו, כל דבר. עצם הדאגה שלי לדבר עצמו הוא "העשייה" באותו הרגע. אם אני מודאג ולחוץ מזה, אז לפחות איכפת לי מספיק וזאת עשייה מסויימת. עשייה כוזבת.

מי אהיה בלי המחשבה: אני לא מתאמן מספיק?
ללא המחשבה, אני מרגיש שאזור הבטן שלי משתחרר. אני לא מחזיק או מכווץ שום דבר. אני ברגע הזה, נינוח יותר. אין לי מחשבות על העתיד או העבר ולכן לא עולה בי אשמה או שיפוט על בסיס העבר. הנשימה שלי עמוקה יותר. אני בעסק שלי, לא מרגיש צורך לנסות לנחש מה חושבים עלי כשרואים אותי ברחוב. מתפנה לי המון מקום ללא המחשבה לדברים אחרים, להווה. לא מתמקד בחלק מסויים בגוף אלא דואג שיהיה לי נוח פשוט.

היפוכים:
כשעושים חקירה עצמית, נדרשת יותר יצירתיות בהיפוכים. היפוך לעצמי לדוגמא, הופך להיפוך לחשיבה שלי. היפוך לאחר, יכול להפוך להיפוך לנושא עצמו.

היפוך לאחר: האימון לא מפסיק לי (לעצמי)
האימון, שאני כבר כן עושה לא עומד בקנה אחד עם הציפיות והדרישות ששמתי לעצמי באותו רגע ולכן אני סובל

- זה לא מספיק לאגו. המחשבה שאני צריך להתאמן יותר הוא רק תירוץ לאגו לפעול כפי שהוא פועל. הסיפור יכול להתחלף, ההרגשה תישאר זהה. (כל עוד לא תעורר לזה)-

היפוך לשלילה : אני כן מתאמן מספיק
- אני עושה יוגה לפחות פעמיים בשבוע
- יושב על כדור פיזיו כל היום במשרד
-משתדל ללכת המון ברגל
- אני לא יכול להתאמן יותר ממה שאני מתאמן ברגע נתון, זו עובדה.

היפוך לעצמי (לחשיבה שלי) : החשיבה שלי לא מתאמנת מספיק
- באותו הרגע, החשיבה שלי רשלנית ועוקבת אחר הסיפור של האגו. אני מזדהה עם זה ומרגיש רע עם עצמי
- החשיבה שלי לא מאומנת מספיק כדי להתעורר להווה באותו הרגע.
- זו רק מחשבה על המציאות, מחשבה לא מאומנת.

מוכר לכם? תשאלו את עצמכם, מה יוצא לי להמשיך להאמין במחשבה הזו כרגע? מה הרווח הנסתר של האגו?