Blog Post

הדחקה של מחשבות שליליות מאמללת אתכם

אופיר ברנשטם • מרץ 20, 2022

איך הנסיון להרגיש טוב יותר עושה אותנו יותר אומללים

אישה מחזיקה דף נייר על הפנים במשרד

לאחרונה שמתי לב שבכל פעם שקורה משהו חיובי שמעורר בי תקווה, אני חווה אותו בצורה כהה
ואפילו קצת נמנעת. זה מרגיש כמו לחכות למשלוח שהתעכב שאתה ממש מחכה לו וכשהוא מגיע, להשאיר את החבילה סגורה או לפחד לפתוח אותה.


שאלתי את עצמי למה זה? ממה שאני כל כך מפחד כשמשהו טוב קורה?
אולי זה בגלל שאני מודע לכמה שהכל זמני ושאם ארשה לעצמי להיות מאושר ושמח, גם זה בסוף יעבור? או שזה משהו אחר? נזכרתי במחקרים שנעשו בנושא הדחקת רגשות ומחשבות שליליים.


במחקר של וואגנר משנת 1994 בנושא הדחקת מחשבות, ניתן היה לראות את אפקט הבומרנג שקורה כשאנחנו מנסים להדחיק משהו. המחשבה שניסינו להדחיק חזרה ביותר עוצמה ולא באמת נעלמה.

(אל תחשבו על הפיל הורוד בחדר)


 עוד מחקר שנעשה ע"י אדלר מאוניברסיטת ניו יורק מצא שהיכולת לחוות רגשות מעורבים כמו עצב ותקווה, תרמו מאוד לתהליך הטיפולי ולשיפור ברווחה האישית לאורך זמן. עוד מחקרים מצאו קשר בין היכולת לשאת ולחוות רגשות כמו עצב וכעס לבין רווחה נפשית טובה יותר. בעצם, כל המחקרים רומזים שהמיומנות לחוות בצורה אפקטיבית את כל קשת הרגשות האנושיים היא יכולת חשובה ברווחה הנפשית שלנו בתור בני אדם ולכן הדחקה היא לא פתרון לטווח רחוק.


גורם הישרדותי

יש מקרים שבהם הדחקה עוזרת לנו לשרוד. לא סתם פיתחנו את היכולת הזו, היא משרתת אותנו ברגעים שיכולים להיות קשים מידי לשאת ומשאירה אותנו מפוקסים על מה שצריך לעשות עכשיו בשביל לשרוד. אבל באופן כללי, אנחנו חיים היום בסביבה יחסית בטוחה לעומת זמנים קדומים יותר. הסכנות שמאיימות על החיים שלנו לרוב לא נמצאות בחוץ, אלא במחשבות שלנו על מה שקורה בחוץ.



אישור שהייה

באחת הנסיעות לדרום עם בן זוגי, חוויתי רגע של נחת. הנסיעה זרמה, המוסיקה הייתה נעימה ומחשבות חיוביות מעוררות תקווה עלו בי. הרגשתי שבתוכי עולה התנגדות קלה מלחוות אותם בצורה מלאה. הפעם הבחנתי בדפוס שמדכא את המחשבות האלה ומציע גישה יותר ראליסטית ומבוקרת על החיים. כי אם אתן לזה לסחוף אותי, אני כנראה אתאכזב בעתיד. אבל הפעם, הגבתי לזה בצורה שונה.


הבחנתי במחשבות המכבות ובמקום להתווכח או להתבעס מהן, הרשתי להן להיות. נתתי לעצמי להרפות אל תוך החוויה בלי לנסות לשנות אותה. קרה משהו מעניין מאוד. עלתה בי תובנה מאוד חשובה על עצמי. הבנתי שכל עוד אני עסוק בלהדחיק מחשבות לא נעימות, גם כאלה שמנסות לכבות רגע נעים, אני למעשה יוצר הרגל של להדחיק את כל הרגשות גם את הנעימות. פתאום הבנתי שכל עוד אני לא מאפשר לעצמי להרגיש את כל קשת הרגשות האנושיים, אני גם לא מאפשר לעצמי להרגיש רגעי שמחה בצורה מלאה.


באותה נסיעה, משהו השתחרר והצלחתי להרגיש את כל הספקטרום של אותה חוויה. חוויתי גם תקווה וגם פחד שהתקווה תעלם בו זמנית וזה מילא אותי במשמעות אדירה. ההבנה הזו הייתה כל כך חשובה

עבורי שהיא שחררה אותי מלנסות לשלוט בחוויה הפנימית שלי ופשוט לתת לדברים להיות כפי שהם.



רגשות ראשוניים ורגשות משניים

דמיינו שאתם בטיול ביער ואתם נתקלים באמא דובה. לא הספקתם להבין מה קורה ואמא דובה שואגת ועושה סימנים של תקיפה. אתם נתקפים בפחד וחרדה וכל הגוף שלכם מוכן להימלט על החיים שלכם.

אם לא הייתם מפרשים את מה שקורה בתור סכנה וחווים פחד, לא הייתם שורדים את המפגש הזה.

רגש הפחד שם את תשומת הלב שלנו בגורם הסכנה ומכין את הגוף לפעולות הישרדות (תסמינים של חרדה). מבחינה אבולוציונית, לכל הרגשות שלנו יש תפקיד הישרדותי חשוב.


רגשות הם גם כלי מצויין לתקשורת חיצונית ופנימית. כשאנחנו רואים מישהו מפוחד אנחנו יכולים להבין שגם אנחנו צריכים להיות מוכנים לתגובה כי קורה משהו. גם עצב הוא רגש חשוב לתקשורת שמעביר את המסר שאנחנו זקוקים לתמיכה ונחמה. כעס מעביר את המסר שהגבולות שלנו הופרו ואשמה מאותתת לנו שההתנהגות שלנו פגעה במישהו ויש צורך לתקן.


אז איפה זה מסתבך?

בגלל שאנחנו לא רק שק של רגשות אלא גם עסוקים כל הזמן בפענוח, ניתוח והבנה, יש לנו גם רגשות משניים. אם הרגשות הראשוניים כמו פחד, כעס, עצב וכן הלאה מופיעים כמעט בצורה מידית כתגובה לאירוע מסויים, רגשות משניים לא קורים כתגובה לאירוע מסויים במציאות אלא כתגובה לרגש אחר.



לדוגמה, אתם יכולים להרגיש אשמה בתגובה לכעס שעולה בכם על אדם קרוב ואהוב שאתם מאמינים ש"אסור" לכעוס עליו. הרגשות המשניים עוזרים לנו להימנע מרגשות כואבים מידי או מרגשות שגורמים לנו להרגיש חשופים ופגיעים. הרבה אנשים ירגישו בנוח להרגיש כעס תוקפני מאשר עצב כי יש להם סיפור בראש שאומר שעצב מעיד על חולשה ופגיעות.


התרבות והסביבה מלמדים אותנו שצריך תמיד להיות חזקים ושמחים. המרדף אחרי האושר והסיפוק
שם אותנו בנקודה מאוד בעייתית: מצד אחד, אנחנו אנושיים ואנחנו חווים כאב וקשיים אבל מהצד השני, אנחנו אמורים היות שמחים ומלאים בהגשמה עצמית. אין פלא שאנחנו מרגישים פגומים או לא טובים כשאנחנו לא מרוצים ושמחים מהחיים.


רגשות ומחשבות לא קורים בזמן שלנו. המיינד שלנו עושה חיבורים אקראיים ומסתמך על זיכרון שמשתנה בכל פעם שאנחנו נזכרים בחוויה מהעבר. אנחנו לא זוכרים את הדברים בצורה מושלמת

וכמעט תמיד משלימים פרטים חסרים מהדמיון. זאת גם הסיבה שאותה סיטואציה יכולה להיחוות כשלילית וחיובית בהקשרים שונים. ההקשר שאנחנו עושים משפיע מאוד על החוויה שלנו בכל רגע והוא תלוי בחוויות מהעבר, אמונות מוקדמות ולימוד שקיבלנו לאורך החיים מהבית, מבית הספר מהמדיה והחברה.


איך בוחרים מה נכון לי?

אם נצא מתוך נקודת ההנחה שהרגשות שלנו הם כמו תמרורים ומכוונים אותנו לשים לב למשהו והמחשבות שנלוות לזה מושפעות מלימוד העבר והקשרים חברתיים, אז מה שחסר לנו כדי לבחור

את הצעד הבא הוא אמצעי להכוונה שלא תלוי במצב הרגשי שלנו בכל רגע ורגע.

אני קורא למצפן הזה 'מצפן הערכים'.


ערכים הם איכויות שאני רוצה להביא לפעולות שלי עם עצמי ועם אחרים באופן עקבי בחיים.

הם לא פעולות אלא יותר הוויות, דרכי פעולה שקובעות איך אני ניגש לעשייה בעולם ולאיזה כיוון

אני רוצה לנווט את הספינה של החיים שלי.


אם לא ביררנו מה הערכים שלנו, אנחנו שטים בים ללא כיוון ברור ומאפשרים לגלים ולמזג האוויר לנווט אותנו לכל כיוון. כדי לברר מה הערכים שלי, אפשר להתחיל לשאול: מה הייתי עושה יותר או פחות אם הבעיה שלי בחיים הייתה יום אחד נעלמת?

עשו רשימה של כל הפעולות שהייתם מתפנים לעשות בכל התחומים החשובים: בריאות, עבודה, מערכות יחסים, פנאי. לבסוף, עברו דבר דבר ותשאלו את עצמכם, אם הייתי מגשים את הפעולות האלה, אילו איכויות הייתי רוצה להביא לפעולות שלי? מי הייתי?

למשל, אם הבעיה שלי בחיים הייתה נעלמת, הייתי יוזם פגישות וחיבורים לשיתופי פעולה.
בשביל לפעול בצורה הזו אני רוצה להביא את הערכים הבאים לפעולות שלי: מחוייב, אסרטיבי, עקבי, פתוח, יסודי, משקיע. כבר גיליתי מה אני רוצה שיוביל אותי בחיים, אילו הוויות חשוב לי להביא.

עכשיו, ברור שביני לבין הערכים שלי יש מחשבות ורגשות שמרחיקים אותי מלממש אותם.

מחשבות כמו: אני לא מספיק טוב, אף אחד לא ירצה לשתף איתי פעולה, אני תמיד נכשל בדברים האלה.

רגשות כמו: פחד, קנאה, חרדה, דיכאון, יאוש, תקיעות וכן הלאה.


ללמוד להגיב אחרת

עד שלא אדע להגיב אחרת כשהם עולים, יהיה לי מאוד קשה לפעול. זה דורש אימון.

הנה מספר תגובות מקדמות שיכולים לעזור לכם להכיר במה שעולה, להשתחרר ממנו ולפעול ע"פ הערכים שלכם:


1.   הורידו עוגן

הורדת עוגן הוא תרגיל חוויתי יומי שמאמן אותנו לתת מקום למחשבה או רגש לא נעימים שעולים ובמקום לשקוע בנסיונות לפתור אותו, התרגיל עוזר להרגיע את הסערה, להתחבר חזרה לגוף ולכאן ועכשיו. בכל פעם שנגיב בצורה הזו כשעולה משהו קשה, נשנה את הדפוס שמושך אותנו לנסות לצאת מהבור עם את חפירה. האזינו לתרגיל בעמוד ההורדות


2.   "אני מבחינה שעוברת בי מחשבה על..."

התחילו בתור הרגל, לשים את המילים "אני מבחינה שעוברת בי מחשבה/רגש על.." כשאתם מזהים מחשבה או רגש שעוברים בכם. שימוש במשפט הזה מעודד אותנו להתבונן במחשבות וברגשות במקום לראות את עולם דרכם. אנחנו משהים את התגובה בעזרת המילים האלו ומאפשרים לעצמנו מקום לבחור את הפעולות שלנו ולחזור למציאות.


3.   עשו ברור קצר

כשעולה מחשבה או רגש קשים, עצרו רגע ושאלו את עצמכם: האם יש פה מידע חשוב עבורי?

האם תשומת הלב שלי נדרשת עכשיו לנושא הזה? האם יש לי מה לעשות עם זה עכשיו?

במידה והתשובות הן "כן", אז יופי, קיבלתם מידע חשוב ותודו למיינד שלכם שהביא לתשומת לבכם נושא שחשוב לכם. במידה והתשובה היא "לא", אז יופי אין לכם מה לעשות עם המידע הזה, תודו למיינד שלכם ותסבירו לו בקצרה שאתם בסדר עכשיו, הכל בטיפול.


4.   חקירת מחשבות

הכלי האהוב עלי: שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי. מזהים מה המחשבות שמטרידות אותנו רוב השבוע, אוספים אותם על דף ומשתמשים באחד מדפי העבודה כדי לחקור את המחשבות ולהשתחרר מהן.
הורידו את דפי העבודה בעמוד ההורדות


5.   התרחבות

תרגיל עומק שעוזר לנו להתרחב ולפנות מקום לרגשות קשים. במקום להיסחף איתם, להתרחב ולהכיל אותם.

תמצאו את התרגיל בעמוד ההורדות.


נסו את אחת מהדרכים הנ"ל למשך שבוע. בדקו מה עובד לכם.


אולי יעניין אותך לקרוא

מאת אופיר ברנשטם 14 May, 2024
מאמר על שבעה צעדים שבונים הערכה עצמית ובטחון עצמי גבוהים יותר ומאוזנים. במאמר תמצאו כלים כמו זיהוי מחשבות שליליות, חמלה עצמית, חקירה של מחשבות, דירוג מחשבות חוסמות פעולה ותוכנית פעולה. הכלים מבוססים על הקורס הדיגיטלי בשם 7 הצעדים להערכה עצמית
מאת אופיר ברנשטם 05 May, 2024
הימנעות בגלל הערכה עצמית נמוכה גוררים ליותר הימנעות, דיכאון ופגיעה בערך העצמי שלך. איך לצאת מהמעגל האכזרי של ההימנעות וההערכה העצמית הנמוכה במספר צעדים פשוטים.
a woman looking down stuck in shifting sands struggling the get out.
מאת אופיר ברנשטם 18 May, 2023
בסופו של דבר, אנחנו חיים בחברה שמקדשת הישגים, דימוי גוף בלתי אפשרי והצלחות מסחררות. אנחנו רק בני אדם וחשוב לנו להיות אוהבים ומוערכים כמו כל אחד אחר. זה טבעי, אנושי ואנחנו זכאים לזה מלידה. לא כולנו קיבלנו את ההבנה הזאת בילדות וההשוואות החברתיות שאנחנו חשופים אליהם היום רק מעמיקים את הפער. חשוב שנדע להיות ביקורתיים כלפי המסרים התרבותיים האלה כדי שנזכור שהערך העצמי שלנו לא נקבע על המשקל שלנו או הלוק הכי טרנדי או על פי השבחים והביצועים שלנו.

יש לכם שאלה?

Contact Us

Share by: