דווקא כששקט, דווקא כשאני בחופשה, כשאני לא אמור לעשות שום דבר (בעיקר לא "צריך" לעשות) נוצר בי חלל ריק שמשום מה מרגיש שהוא צריך להתמלא במשהו. ואכן הוא מתמלא לו אבל בשדים. סיפורים על העבר, סיפורים על העתיד וסיפורים על ההווה, תחושה של מועקה וחוסר עולים בי ואני מרגיש אשם שאני לא מצליח להנות מהזמן הזה שיום לפני רק התפללתי שיגיע. אז אני מוצא את עצמי, במקום הכי שקט שהייתי בו שנים, בלי הפרעות, בלי "צריכים" למיניהם, שופט את עצמי בבלאגן של מחשבות על החזרה לשגרה, על הארוחה הבאה, על הבטן השמנה ועל כך שאני לא מצליח באמת באמת להירגע.

אני שואל את עצמי איך זה שדווקא עכשיו, ברגע הזו שכל כך חיכיתי לו, הרגע שהאמנתי שהוא הפתרון לבעיה שלי אני לא מצליח להירגע ולהנות ממה שיש כשמולי רק חול זהוב, ים וזריחה שעולה מעל ההרים, ובתוכי? מחשבות, שיפוטים ואי נוחות.

למזלי, הבאתי איתי את הספר "התחילו במקום שאתם נמצאים" מאת פמה צ'ודרון. רק השם שלו כבר מרגיע אותי קצת. להתחיל במקום שאני נמצא בלי הכנות או סיפור מלחיץ על מה אני צריך להיות, לחשוב או לעשות. הספר מלמד את מדיטצית הטונגלן ונכתב ע"י נזירה בודהיסיטית אמריקאית ממנזר טיבטי בצפון אמריקה (פמה). מאוד התחברתי לרעיון מאחורי הפילוסופיה שאומרת שכל מה שאתם חווים ומרגישים עכשיו, הוא דלק להתעוררות. גם אם זה אי נוחות, מחשבות מטרידות או כל דבר שעולה כרגע, הוא חומר ביד היוצר לתרגול של פתיחות ורוך.
פמה ממשיכה ומסבירה שהסבל העיקרי שלנו בחיים נובע מההתנגדות שלנו למה שאנחנו מרגישים כאן ועכשיו במציאות. אנחנו רגילים להתבצר ולהסתגר כשעולה רגש כואב במציאות וכך אנחנו מתקשים ומאבדים את הקשר עם הרוך בתוכנו, עם המקום שמכיל ומקבל את מה שיש. מצאתי המון חיבורים לעבודה של ביירון קייטי שגם היא בעצם עוזרת לפתח מודעות והקשבה למקום הפגוע כאן ועכשיו בעזרת מדיצטיה בכתיבה (העבודה). ראיתי איך במקום להדוף את הרגש הכבד, הטונגלן מציע לנשום אותו פנימה, לחשוב על עוד נפשות שחוות את הרגש השלילי ולנשוף אותו החוצה תוך כוונת טיהור וריפוי. התרגול מלווה בפתגמים בודהיסטיים שעוזרים לנו לעשות חיווט מחדש להרגלי החשיבה שלנו ביום יום. המסר העיקרי של התרגול הוא שאם זה כואב, אפשר ללמוד להישאר במקום במקום להתקרב לכאב ולהפוך את הדפוס הרגיל של התרחקות ובריחה. ללכת נגש הזרם ולהישאר איפה שאתם נמצאים ולאפשר לכאב לעורר את הלב ולרכך אותנו.

כשהחוויה שלנו שמחה בדרך כלל נרצה להיאחז בה ולגרום לה להישאר לנצח. אנחנו פוחדים שהיא תסתיים ולא ממהרים לחלוק בה. הפתגמים מעודדים אותנו דווקא לחלוק את החוויה עם אחרים, לשתף בתובנות ובשמחה שלנו במקום לרצות להיאחז בהן. הפתגם: הישג והצלחה לאחרים, הפסד וכשלון לעצמי לדוגמא. הגישה של "אני מנצח" בבודהיזם היא הגישה של האגו, זו שגורמת לנו לכל הסבל. מה שהפתגם אומר לנו הוא שמילים כמו נצחון ותבוסה שזורות יחד בתוך ההגנות שלנו ובדרך שאנחנו שומרים על הלב שלנו. הנצחון הוא בעצם ההצלחה שלנו לגונן על הלב שלנו כל כך עד שכלום לא יצליח לחדור אלינו ונראה שניצחנו במלחמה. לעומת זאת, תחושה של תבוסה היא כי משהו נכנס אלינו, מישהו נגע בנקודת תורפה שלנו. זה יכול להיות מגע עדין בנקודה שאף אחד לא נגע בה ושלא הרגשנו אותה קודם, אז אנחנו מתבצרים במנעולים וביצורים כדי שלא נרגיש ככה יותר. אז כשאנחנו אומרים "הפסד וכשלון לעצמי" הכוונה היא ליכולת לפתוח את הלב ואת התודעה ולהסכים להרגיש את התבוסה. "ניצחון לאחרים" בפתגם אומר שבמקום לרצות לשמור לעצמנו את כל הצדדים השמחים והמהנים בחיינו, אנחנו יכולים לחלוק אותם עם אחרים במקום לנהוג בקמצנות ופחד.

ולבסוף, חקירה קצרה על המחשבה: "אני צריך להנות בחופשה"

האם זאת האמת?

כן

"אני צריך להנות בחופשה" אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?

לא

איך אני מגיב, מה קורה לי כשאני מאמין שזו האמת?

לחוץ, שיפוטי כלפי עצמי, מחפש לעשות משהו עם עצמי, אולי אפנה לאוכל או עישון. נשימה לא זורמת, לחץ בגרון ובנשימה. מחשבות על העתיד עעל החזרה שלי לשגרה ועל החרטה שלא הצלחתי באמת להנות. מחשבות על עצמי שמשהו לא בסדר אצלי כי אני לא מצליח לשחרר ופשוט להנות. עירני לסביבה ולאנשים אחרים, מרגיש נבוך ומנסה להראות שאני רגוע כלפי חוץ ואני הכי בתוך זה.

בעסק של מי אני באותו הרגע כששאני מאמין למחשבה?

אני בעסק של המציאות (של החופשה) ועל כך שצריך להינות ממנה.

מי אהיה בלי המחשבה "אני צריך להנות בחופשה" ?

יושב, נינוח, נושם את הבריזה, מרגיש את הכרית שאני יושב עליה. רואה אנשים עוברים על פני. ריח של ים, מנומנם, קורא ספר או סתם יושב.

אני בעסק שלי, בלי יותר מדי התעסקות בדברים מולי.

היפוך מוחלט "אני לא צריך להנות בחופשה"

-הנאה וצריך לא באים ביחד

-כשאני מאמין שאני צריך, אני סובל ומפסיק להנות מיד.

-לא העסק שלי מה צריך להיעשות כרגע, רק להיות

היפוך על המחשבה : החשיבה שלי צריכה להנות בחופשה

-החשיבה שלי שמנסה לקטלג ולמדוד את החוויה שלי, היא זו שצריכה להנות מהחופשה

-כשאני במחשבה, אני מאמין שזה מה שאני צריך כדי להנות מהחופשה.

-החשיבה שלי צריכה לצאת דחוף לחופשה כדי להנות מחופשה.

היפוך לאחר "החופשה צריכה להנות ממני"

-אין חופשה מהנה בלי מי שיהנה ממנה.

-החופשה לא יכולה להיות מהנה אם אני לא נהנה ממנה

-החופשה היא קונספט, רעיון וסיפור שיצרתי לעצמי על מה שצריך לקרות. אם אני בהנאה, החופשה מהנה.