"איזה מטומטם"

 "את אף פעם לא עושה את זה נכון"

"הוא חייב להפסיק לעשן"

"היא אוכלת יותר מדי"

"את לא דואגת לעצמך מספיק"

"מה יהיה, עד מתי תעשה טעויות"

"היא בטח חושבת שאני חסרת תקנה"

"אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך"

"אין אני פשוט דפוקה"

לכולנו יש קול ביקורתי ששופט ומבקר כמעט כל מה שהוא רואה.

אנחנו ביקורתיים כלפי המשפחה שלנו,
האנשים שחשובים לנו, כלפי החברים שלנו,
כלפי השכנים שלנו,

אפילו חיות המחמד שלנו וכמובן איך אפשר לשכוח,

כלפי עצמנו

הפרדוקס הוא שאנחנו עושים את זה לטובת שיפור...

אבל האם זה באמת משפר אותנו?

האם זה מקרב אותנו אל עבר חיים בעלי משמעות?

האם זה משפר את מערכות היחסים שלנו
או פוגע בהן?

האם זה משפר את הביצועים שלנו ומבטיח הצלחה?

האם זה מגביר את המוטיבציה שלנו ושל אחרים?

אולי תגלו שאימצתם את הקול הזה ואתם משתמשים בו
בשביל להבטיח שתמיד תהיו בעמדה בטוחה ועליונה על אחרים,
אולי בכלל הקול הביקורתי הזה נועד להבטיח שתמיד תהיו אהובים.

לא משנה מה התפקיד שלו בחיים שלכם,

עד שלא תגלו ותבחנו את ההשלכות,

לא תדעו במה זה עולה לכם בפועל...

אז על מה נדבר במפגש?

מאיפה הגיע כל הביקורת הזו?

מה התפקיד שלה בחיים שלנו והאם זה עובד לטובתנו?

 כמה זה אפקטיבי בהגשמת המטרות שלנו?

ועל דרכים חלופיות לעבוד איתו וחמלה עצמית.

מתי?

חמישי ב 10/11

בשעה 20:00

*אם אין אפשרות להשתתף, תישלח הקלטה של המפגש לעבודה עצמית

כמה?

דאנה (שלם כפי יכלתך)

על המנחה